הכיור שבמקדש צריך להיות גדול דיו כדי שארבעה אנשים יוכלו לרחוץ בו את ידיהם ורגליהם בו זמנית. מעלים קושי מברייתא המציינת שכהן רשאי גם לרחוץ את ידיו ורגליו בכלי קטן יותר. בסוף מסיקים שזה בתנאי שהמים מקורם מהכיור וניתנים בכלי שרת.

ריש לקיש פסק שנוזל הכשר להשלמת שיעור מקווה יכול לשמש גם להשלמת שיעור המים בכיור שבמקדש. אולם, נוזל כזה אינו כשר לשיעור רביעית הלוג הנדרש לנטילת ידיים. הגמרא דנה לאילו סוגי נוזלים מתייחס ריש לקיש. בתחילה הוצע לפסול טיט נוזלי או יצורים מימיים כמו יתושים אדומים, שנחשבים כדמויי מים. שתי ההצעות נדחו.

לבסוף מסיקה הגמרא שהוא מתייחס למקרה שבו מוסיפים סאה של נוזל למקווה שיש בו בדיוק ארבעים סאה, ואז מוציאים סאה, וחוזרים על הפעולה עד שחצי מהמקווה מורכב מהנוזל הנוסף. שיטה זו כשרה למקווה ולכיור, אך לא לרביעית הלוג. רב פפא מוסיף מקרה ייחודי שבו נוזל כזה כן יהיה כשר לטבילה של חפצים קטנים מאוד ברביעית מים.

רבי ירמיה, בשם ריש לקיש, אמר שמותר לקחת מים ממקווה לשימוש בכיור שבמקדש. הדבר מעורר שאלה: הלא הכיור דורש מים חיים ולא מים עומדים. אף על פי שמקור תנאי תומך בדרישה זו, הגמרא פותרת את הקושי בכך שמראה שזהו נושא שנחלקו בו התנאים.

המשנה מלמדת שאם כהן ערל מקריב קרבנות במקדש – הקרבנות נפסלים. דין זה נלמד מיחזקאל פרק מ"ד פסוקים ז' ו-ט'.

כמו כן, כהן טמא פוסל את הקרבנות שהוא מקריב. זקני הדרום מגבילים את הפסילה לטומאת שרץ, אך לא לטומאת מת – שהיא מותרת כאשר רוב הציבור טמא. הגמרא מקשה על כך, שכן טומאת מת חמורה יותר – היא נמשכת שבעה ימים ודורשת הזאה מאפר פרה אדומה. אך הזקנים טוענים שכיוון שקרבנות ציבור מתקבלים כאשר רוב הציבור טמא למת אך לא לשרץ – כך גם לגבי כהנים: קרבן כהן אינו נפסל אם הוא טמא למת.

כדי להבין טוב יותר את עמדת הזקנים, מסיקה הגמרא שהם סוברים שמי שטמא לשרץ ביום י"ד בניסן יכול שמישהו אחר יקריב עבורו את קרבן הפסח, והוא יאכל אותו בליל ט"ו בטהרה.

עולא הסביר שריש לקיש התנגד בתוקף לעמדת זקני הדרום. הוא טען שהדינים החלים על הציבור קלים יותר מהדינים החלים על הכהנים. הציבור יכול לשלוח את קרבן הפסח באמצעות אחרים כשהם טמאים, אך קרבן כהן נפסל אם הוא טמא לשרץ. לכן, אם קרבן הפסח אינו יכול להיות מוקרב עבור מי שטמא למת – ברור שכהן שטמא למת יפסול את הקרבן שהוא מקריב.

כדי ליישב את קושיית ריש לקיש, מציעה הגמרא שהזקנים סברו שגם קרבן הפסח יכול להיות מוקרב עבור מי שטמא למת. דבר זה מעלה שאלה: כיצד עמדה זו מתיישבת עם דיני פסח שני?